השמאל

אתחיל מהסוף, ״המתנחלים״ בסך הכל עושה עבודה מצוינת בהצגת זווית אחת של השליטה הישראלית על הגדה המערבית ומה שכרוך בה. בעוד תמיד ניתן לבקר ולדרוש עוד מסרטים, השקעה של שעה לצורך צפייה בו ללא ספק שווה את זה. לשמאלנים היא תזכיר שוב את חשיבות המאבק בכיבוש, לישראלי הממוצע היא (בתקווה) תסייע בהבנת קיום ומשמעות הכיבוש, ולצופים ברחבי העולם היא תראה את הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית ואת חיי הפלסטינים תחתיו.

לואי ת׳רו, דמות מוכרת בעולם הטלוויזיה הדוקומנטרית, החליט לעשות את הסרט אחרי ששמע שהמתנחלים הישראליים הקצינו את פעולתם בחסות המלחמה בעזה. כמעט ומיותר לציין שמדובר באמת. הסרט, שזמין לצפייה ב-BBC, מתעד את האידאולוגיה המתנחלית כיום, ואת חזונם של מנהיגי תנועת ההתנחלות. על אף שהסרט ככל הנראה לא מחדש דבר למי שבוחר להישאר מעודכן בפוליטיקה המקומית, הוא מספק תזכורת נוספת לעוול והגזל שישראל מבצעת בגדה המערבית במשך 58 שנים, ולהקצנה המתמשכת שכרוכה בו. לכן, הוא צפייה מומלצת לכל.

ת׳רו בחר להתמקד בסרטו ב״מתנחלים אידיאולוגיים״ ולאורך הסרט הוא נפגש עם מתנחלים כמו ארי מחוות ערוגות, מלכיאל מאביתר, ודניאלה וייס, אחת ממנהיגות תנועת המתנחלים. בחירה זו, כמובן, באה על חשבון זוויות אחרות של הסיפור, אך מדובר במיקוד לגיטימי והגיוני. בזכות הבחירה הזו ת׳רו שומע לא פעם התנגדות לשימוש במילה ״פלסטינים״ ולעצם היותר ״לאום לגיטימי״, ואף באחד המקרים זוכה לנהל שיחה שעוסקת בהיות פלסטינית ״כת מוות ג׳נוסיידיאלית״.

ייתכן וצופים ישראליים לא יזדעזעו כמו ת׳רו מאמירות לאומניות קיצוניות, או מהנשקים המשופצרים המהווים חלק מאופי החיים המתנחלי. בניגוד אליהם, סביר שהצופים הבריטים, שאליהם מכוון הסרט, יתקפו הלם לאור המראות והאמירות הללו. למזלם של הישראלים, הסרט יספק גם עבורם כמה רגעים שיא, במיוחד בכיכוב דניאלה וייס, שישברו את מעטה הנורמליות שלו זוכה מפעל ההתנחלויות בארץ.

האירוע המטורף ביותר שמתחרש בסרט קורה כאשר ת׳רו מלווה את דניאלה וייס לביקור בעוטף עזה. במהלך נסיעה בליווי הצבא בשטח צבאי סגור, וייס (אשר נוהגת ברכבה) נוטשת את השיירה במהירות ושועטת לכיוון הגבול עם הרצועה. ת׳רו פוקד על נהגו לעקוב אחריה. לאחר כמה רגעים מותחים, רכבי צבא סוגרים על רחבה של וייס ומכריחים אותה לעצור ולשוב על עקבותיה. לאחר מכן, כשת׳רו שואל אותה על האירוע, היא מתארת את החווייה כ״כיף גדול״ עם ניצוץ בעיניה, ומסבירה שהיא נעצרה כי שני הג׳יפים תפסו יותר מידי תשומת לב. זה, כמובן, ברקע לדיווחים שוייס הוכנסה לרצועה מספר פעמים במהלך המלחמה בניגוד לפקודות ולשם חיפוש נקודות מתאימות לבניית התנחלויות.

מלבד אירועים מסוג זה, שמותירים את ת׳רו ללא מילים, הוא גם נתקף זעזוע מפגישותיו החוזרות עם הפגיעה הקשה בזכויותיהם של פלסטינים, בשרירותיות הצבא והמשטרה, ובבנאליות שבה הם מבצעים את פקודותיהם. כך, לדוגמה, ת׳רו מנסה להבין מחייל שמונע מפלסטיני למסוק עצי זית בבעלותו מה היה קורא אילו הפלסטיני היה מסרב להתפנות. החייל, מצידו, מיתמם וטוען שאינו יודע מה היה קורה אילו הפלסטיני היה מסרב להוראות הצבא, כאשר ברור לכל שהתרחיש הטוב ביותר במצב כזה הוא מעצר.

ישראלים לא זקוקים לסרטו האחרון של ת׳רו בשביל לדעת על המתחרש בשמו בגדה המערבית. הרי, תנועת המתנחלים כלל וכלל לא מסתירה את פעולותיה ושאיפותיה, מצד אחד, ופשעי הכיבוש והשלכותיהם על מרקם החיים הפלסטיני נחשפו שוב ושוב, מצד שני. ובכל זאת, סביר להניח שמרבית הישראלים לא מודעים לכך. ישראלים לא מכירים את אופיו של הכיבוש ולא מבינים כיצד נראים החיים תחת שליטת צבא זר, ובמקביל לאחר שנים של הלבנה, ההבנה של החברה הישראלית את מפעל ההתנחלויות וכוחה הפוליטי של תנועה זו מוגבלת ביותר.

לא מדובר בחוסר הבנה בגלל שזו סוגייה מסובכת במיוחד, או אפופה במעטה חשאיות. כמובן שכל מי שירצה יוכל לראות סרטים תיעודיים כמו, ״תכנית ההתחברות״ של ״זמן אמת״ בכאן 11, או ״H2: מעבדת השליטה״ של עידית אברהמי ונועם שיזף. אבל, כל עוד ישראלים בוחרים להתעלם מהנעשה בשמם בגדה המערבית, חשוב להמשיך ולנסות לחשוף זאת באמצעות תוכן חדש הבוחן זוויות שונות של המצב. ומעבר לכך, ישנו עולם שלם מעבר לישראל שגם לו זכות וחובה להכיר את המציאות בשטחים שישראל כובשת מזה 58 שנים. ולכן, החלטתו של לואי ת׳רו להגיע לגדה המערבית ולהראות לישראל ולעולם (שוב) את הכיבוש הישראלי, נכונה וחשובה.

מלבד המתנחלים, ת׳רו מקדיש גם חלק מסרט למרואיינים פלסטיניים, כמו מחמד מא-תוואני והאקטיביסט המוכר עיסא עמרו מחברון. יחד איתם, ת׳רו זוכה לראות כיצד הצבא פולש לעיירות פלסטיניות בלילה ואת הפחד וחוסר האונים של אנשים שנקלעים למצבים אלו, ופוגש ״רחובות סטריליים״ (מפלסטינים) בחברון. לאורך הסרט, נראה שת׳רו מתייחס לאירועים מסוג זה בכובד ראש כעוולות משמעותיות. יש לתהות כיצד צופים ישראלים יקבלו את המראות האלה, ואילו הפעם הם יצליחו לשבור על מעטה הנורמליות של הכיבוש הישראלי.

בעוד ראיונות עם מתנחלים הם משהו שהצופה הישראלי יוכל למצוא, אם ירצה, בפרקים של ״זמן אמת״ או פאנלים בחדשות, הכיבוש לא קיים (בצורה הזאת) על המסכים הישראלים. לכן, ״המתנחלים״ הוא צפייה חשובה לקהל הישראלי ויכול להוות שער כניסה יחסית קל לעיכול למשמעויות הכיבוש. הקשבה וריכוז באמירותיהם של המתנחלים שת׳רו מראיין תדהים רבים ואולי אף תזעזע את האופן שהם רואים את הכיבוש בהתאם לנראטיב הישראלי. על אף שזה אפשרי, וייתכן שבמקרים מסוימים יקרה, אינני מאמין שזו תהיה תופעה נרחבת. לכן, ״המתנחלים״ הוא סרט נוסף שיכול להיות נקודת התחלה ביצירת שינוי תודעתי, אך ככל הנראה יצפה בעיקר על ידי אנשים שכבר מסכימים עם נקודת המוצא שלו.